הורים, בריאות הנפש שלכם היא הכל. אל תזניח את זה.

בשנות העשרים לחיי טיפלתי בחריצות לבריאותי הנפשית. אני הלכתי ל תֶרַפּיָה מדי שבוע, התאמנתי מדי יום, וכתב את כל מחשבותיי ורגשותיי. כל זה עשה פלאים לעזור לי להתמודד עם הפרעות החרדה והבהלה שלי.

ואז, בגיל 28 נולד לי תינוק, ולהגיד שהדברים התחילו להחליק מבחינת שגרת הטיפול הנפשי שלי יהיה לשון המעטה.

אני חושב שזה טבעי והכרחי שההורים ידחפו את צרכיהם הצידה כשיהיו להם ילדים. בהתחלה, גיליתי שאמהות כולה צורכת, כוח האהבה לילד שלי כמו שום דבר שלא חוויתי מעולם. התחושה שהיית ממש מניח את חייך לילדך היא אמיתית ולא מוגזמת עבור רובנו ההורים.

ומעבר לאותם תחושות ראשוניות של אהבה והגנה, הורות היא עבודה 24 שעות ביממה, הצרכים של ילדינו - במיוחד כשהם צעירים - אינסופיים ולא מרפים. וכשההורים נמתחים כל כך דק מבחינת הכספים, הטיפול בילדים והתמיכה הכללית, אפשר להבין שרבים מאיתנו בסופו של דבר מציבים את הצרכים שלנו בתחתית הרשימה.

הזנחת בריאות הנפש היא טעות

העניין הוא שהזנחת בריאותנו הנפשית היא טעות שגויה קריטית, לא רק למעננו, אלא למען ילדינו. לדוגמה, לימודים קשרו דיכאון אימהי (שמשפיע על עד 1 מכל 9 נשים ) לעיכובים התפתחותיים וקוגניטיביים אצל ילדים. ולמרות שרבים מאיתנו לא מבינים זאת, לבעיות בריאות הנפש של אבא יכולות להיות השפעה משמעותית ומתמשכת גם על ילדיו.

סימנים של ptsd אצל נשים

ועדיין, טיפול נפשי נמצא לרוב לא רק בתחתית הרשימות של רוב ההורים, אלא לעתים קרובות פשוט בשום מקום באופק.

כל ההורים יודעים את החשיבות של לקחת את ילדיהם לרופא לבדיקות, ואפילו ההורים העסוקים ביותר ילכו לרופא בעצמם אם משהו מפריע להם פיזית. אנו מתזמנים בקפידה את 'לילות הדייטים' או את 'ערבי הבנות'. אנו מאמינים כי הטיפול בבריאותנו הפיזית, בחיינו החברתיים, בטיפוחנו האישי ובמטלות הבית עדיין חיוני, גם לאחר שנהיה הורים.

אבל כל כך הרבה מאיתנו ההורים שטוחים מזניחים את בריאותנו הנפשית. זה לא רק הסטיגמה סביב הטיפול ושאר טיפולי בריאות הנפש, או העובדה שרבים מאיתנו חושבים שאין לנו פשוט את הזמן (אם כי שני אלה בהחלט גורמים במשחק).

אילו בעיות בריאות הנפש מתמודדים עם ההורים?

אנו חושבים שזה נפוץ, מקובל ואפילו הכרחי שההורים מרגישים לחוצים. רגיל לחוש מיואש, מאוזר ומותש עד העצם. נורמלנו (ואולי אף האדירנו) את זה עד כדי כך שרבים מאיתנו אפילו לא מבינים את זה כשאנחנו סובלים ממשהו כמו חֲרָדָה אוֹ דִכָּאוֹן .

האם דולוקסטין גורם לעלייה במשקל

אפילו כסובל מחרדה לכל החיים, ביליתי את השנים הראשונות של ההורות בהכחשה שתסמיני החרדה שלי דבקו, והתחילו לצאת לגמרי משליטה (בזכות השינויים ההורמונליים המקסימים האלה מחסור בשינה , שהם שניהם די הרבה מתכונים לאסון לסובלים מחרדות).

חשיבות הטיפול

הפסקתי לראות את שלי מְרַפֵּא זמן קצר אחרי שנולד הילד הראשון שלי כי חשבתי שאקשה על זה. חשבתי שיש בזה משהו כמעט אמיץ. ואלוהים יודע שהייתי בטוח שלא הספקתי יותר להגיע לפגישות שלי.

איך להתיידד בבגרות

האמת היא שלא העדפתי יותר את בריאותי הנפשית, וכשהבן שלי היה בן שנתיים וחצי, הייתי באמצע התמוטטות חרדה מלאה, התקפי הפאניקה שלי גרועים אולי יותר מבעבר. היה. היה לי מזל שהיה קל למדי לעבוד שוב עם המטפל הישן שלי, והצלחתי להרגיש הרבה יותר טוב בתוך כשנה.

אבל באותה תקופה התוודעתי לכאב עד כמה קל מאוד לנו ההורים לצחצח את צרכי בריאות הנפש שלנו. גם אלה מאיתנו שהבנו פעם את חשיבות הטיפול ושיטות טיפול עצמיות אחרות יכולים בקלות להיטרף לתפיסה כי טיפול נפשי אינו הכרחי להורים.

עכשיו אני קצת תומך בהורים לקחת את בריאותם הנפשית ברצינות - באותה מידה שהם מתייחסים לבריאותם הגופנית, לכלכלתם, לקריירה ולהורות שלהם. עלינו להתייחס לזה ברצינות לעצמנו, אך גם לילדינו. גם מעבר לכל מחקרים שם שמראים עד כמה בריאות הנפש שלנו משפיעה באופן עמוק על ילדינו, אני חושב שכולנו יודעים ברמה האינסטינקטיבית כמה מהר ילדים סופגים את הרגשות של כל הסובבים אותם.

כן, במובנים ילדינו עמידים יותר ממה שאנו מבינים, אך הם פגיעים יותר ממה שאנו עשויים לחשוב, במיוחד כשמדובר כיצד הם מושפעים מהאנשים עליהם הם סומכים יותר.

אף אחד מאיתנו אינו הורים מושלמים. אבל ילדים לא צריכים הורים מושלמים. הם זקוקים להורים שמתאמצים לתעדף את המשמעותי והנחוץ ביותר בחיים, הן עבור ילדיהם והן עבור עצמם. והכי חשוב, הם זקוקים להורים שיכולים ללמוד מהטעויות שלהם, ומסוגלים להראות לילדיהם מה זה אומר לחפש עזרה, לרפא ולהרגיש טוב יותר.