טיפול בהתנגשות בין דורות של פעילי להט'ב
כדי לפתוח בדיון על אקטיביזם LGBTQ ובריאות הנפש בשבוע הגאווה, ביקשנו משני פעילי LGBTQ מדורות שונים להיפגש ולדון בדעותיהם, חוויותיהם ונקודות מבטם. מייקל נוקר בן אלפי שנים שכתב על נושאי להט'ב, ראיין את פטריק קלירי, פעיל להט'ק ותיק שנלחם למען זכויות הומוסקסואלים במהלך מגיפת האיידס ומחוצה לה.השניים דנים בצער ובמשמעויות בריאות הנפש של אובדן דור כמו גם על הצורך הקריטי באקטיביזם.
נוקר:מה היית אומר שהיה הרגע המונומנטלי ביותר של תנועת הלהט'ב בתקופת חייך?
קליריות:יש כמה, אז תסלחו לי שלא בחרתי רק אחד. ה אישור ה- FDA ל- OCT 1987 , תרופה לטיפול איידס הוא הדבר הכי מונומנטלי שאני יכול לחשוב עליו כגבר הומו, כי זה אומר שחברי הפסיקו למות כל כך הרבה פעמים.
רונלד רייגן אפילו לא אמר את המילה 'איידס' עד שנה לפני כן. הדעה הכנה של רוב המדינה הייתה שאיידס היה משהו שצריך לשרוף את עצמו. זה השפיע רק על הומואים ומכורים לסמים, ולא היינו שווים את הבעיה.
משתתף ב מתנהג לא יפה ו אומת קווירים , מחזיק מתים וצועדים וממש נכנסים לכנסיות קתוליות וצועקים 'בושה!' בכמרים שסירבו להכיר בכך שמניעת הריון גם הצילה חיים ... זה מה שעשה את זה.
כמובן, לורנס נ. טקסס הוא עוד אחד. אני לא יודע אם הרבה מהמבוגרים הצעירים, אפילו המודעים חברתית למדי, יודעים בימינו שנדרשו עד 2003 להכות חוקי סדום במדינה. עד אז היו מדינות שלא בדקת יחד חדרי חדרים אם אינך רוצה להסתער, היכן שהמועדונים ההומוסקסואליים עדיין ממוקדים על ידי המשטרה, ושם אתה יכול להיעצר ולהיכלא בגין יחסי מין.
וכמובן שזה היה במהלך חיי - אמנם הייתי תינוק באותה תקופה - אבל ה- S פרעות בקיר הטון התחל הכל. מכיוון שלא הייתי מספיק מבוגר כדי להעריך את ההבדל מלפני אז, אני לא באמת יכול לדבר איתו. אבל זה היה בתוך חיי.
נוקר:שמתי לב להרבה דגש על 'להתעורר' לאחרונה. יש מעין תגובת נגד נגד כל מי שלא אכפת לו מספיק מהדברים הנכונים. אנשים נוטים לקרוא לעיתים קרובות 'סלטיוויסטים' כמתנצלים יעילים. האם זה חדש? איך אתה מרגיש בקשר לזה?
קליריות:בימים אלה הכל מזורז מכיוון שמאיצים את הפצת המידע והרעיונות. נושאים שאולי לקח שנים להתפשט יכולים להפוך לממים בתוך ימים, ואז מתחילה התגובה החוזרת.
בני אדם אינם גדולים עם ניואנסים. הבדלים קטנים בגישה לאותן מטרות מתגברים לשסעים בלתי ניתנים לגישור בקבוצות שיגרמו לבני ברית אדירים, אם רק כולם ישבו ויחשבו מה משותף לנו וכיצד החוזקות של קבוצה אחת יכולות לעזור לאחרות.
איך תדע אם יש לך חרדה
מבחינה מסוימת, התגובה החוזרת מגיעה גם מאנשים בגילי שהתמצו בתהליך הלחימה למערכת זכויות מסוימת ונעלבים כשאומרים לנו שאנחנו חלק מהבעיה. כפעיל מבוגר ולא ממש פעיל, אני מתקשה לעמוד בפני הדחף לבטל סוגיות שלא חוויתי באופן אישי, ולא להעלות את החוויות שחוויתי למיתוס, כלומר ניתן לסלוח לי על כל עבירות נוספות.
אני מכיר הרבה גברים הומוסקסואליים לבנים שמאמינים שמשבר האיידס מעניק להם חסינות מפני אי פעם ביקורת על צורת החשיבה שלהם. ממש קשה לא לומר, 'אתה מבין שכל חבר שהיה לי בשנת 1988 עכשיו מת?' זה לא עוזר לכלום.
נוקר:אני חושב שזה משהו באמת חשוב לציין. זה גם משהו שלא הייתי חושב עליו. הקהילה הגאה אינה קצרה במיזוגניה וסקסיזם (ובמאה נושאים אחרים), אבל אני לא יודע אם מישהו לקח את הזמן להעריך בדיוק כמה HIV / איידס הוציא מהדור הקודם. רבים מהגברים ההומוסקסואליים שלוקחים ביקורת על נטישת נושאים טרנסג'נדריים (או אפילו נושאים פמיניסטיים), למשל, כבר היו מותשים והתפטרו מספר שנים לפני שהנישואים ההומוסקסואליים אושרו. לא שקלתי את הצד השני.
קליריות:ואני שוכח שלרוב הקהל הצעיר אין מושג כמה זה היה גרוע, גם אם אתה יודע מבחינה אינטלקטואלית כמה זה היה גרוע. בשנה אחת אני זוכר שעקבתי והלכתי ל -53 הלוויות. זה יותר מאחד בשבוע. הייתי בקצה הזנב של זה. הייתי רק בתחילת שנות ה -20 לחיי. החבר'ה בשנות ה -30 וה -40 לחייהם בעצם נמחקו. הרבה מהקבוצות שנוזפות בנו לא היו שם בשום מקום. אבל להחזיק את הכעס הזה לא עוזר לי בכלל, וזה גם לא עוזר לשיחה.
נוקר:מה היה הנושא החשוב ביותר בו התמקדה תנועת הלהט'ב? מה לדעתך הנושא החשוב ביותר העומד בפני קהילתנו כיום?
קליריות:אני חושב שזה מסוכן ביותר 'לדרג' נושאים על בסיס חשיבות, מכיוון שכל נושא ונושא נודד מבחינת חשיבות, תלוי בנסיבות היום. היום אני חושב שהדבר העיקרי שאנו צריכים להילחם הוא בתוך הקהילות שלנו, וזה הכללה וחיתוך. אני מאמין שיש קרע איום שנרקם בין אלה שחווים רמת נוחות לבין אלה שנמצאים עדיין בנסיבות נואשות. לנוח על זרי הדפנה של הקרבות אנו חושבים שניצחנו לא ישמור על דברים בכיוון הנכון, וככל הנראה יביא לנפילה שלנו לאחור.
נוקר:שמתי לב שברגע שנישואים הומוסקסואליים היו חוקיים ברחבי ארצות הברית, כולם פיצחו את הבירה המטפורית. זה גם מדאיג אותך?
קליריות:אנחנו כבר רואים את המדינה מתייצבת להסרת דברים כמו שוויון בנישואין והם נוקטים בקרבות חדשים כמו הפרדת שירותים כדרך לתקוף זכויות טרנסג'נדריות. אם אינך מוכן להילחם על זכויותיהם של כל האנשים המדוכאים (וכל האנשים בכלל, אך מיעוטים במיוחד), אז אין לך זכות להתלונן כאשר זכויותיך נשחקות לצד שלהם.
נוקר:אתה מרגיש את זה גאווה עדיין בעל משמעות בקהילה של ימינו? אם כן, האם אתה מאמין שזה הפך פחות משמעותי בעשורים האחרונים?
קליריות:משמעות אבודה? לא. שינו פוקוס? כן.
אני זוכר שהייתה אווירה פוליטית אדירה באירוע הגאווה הראשון שלי בשנת 1984. סטונוול היה רק 15 שנה לפני כן, אז דמיין שאם סטיונוול היה קורה בשנת 2002, ותקבל קצת את האווירה של זה. בדקתי אם אוכל למצוא תמונות כלשהן מהאירוע של בוסטון גאווה מאותה שנה, ואחת התוצאות הראשונות היא 'גברים שחורים ולבנים יחד'. אני לגמרי זוכר את זה כי זה היה נושא כפתור חם עבור הרבה אנשים הומוסקסואליים: הרעיון של לא רק זוגות הומואים, אלא זוגות בין-גזעיים בו זמנית.
איך למצוא פסיכיאטר טוב
צעדנו גם למחקר ומימון איידס, כנגד חוקי מעשה סדום, חוקים נגד אפליה וכו '. כך שהיו תחומים שונים עבור הרבה אנשים בדמוגרפיה שלי שהופחתו היום.
נוקר:אז הטון עבר שינוי משמעותי.
קליריות:היה גם לא מעט ממה שהייתי מחשיב כ'כביסה ורודה ', שם תאגידים תפסו כי להרבה זוגות הומוסקסואליים ולסבים יש הכנסה פנויה (זו הייתה תגלית שהתגלתה בערך באמצע שנות התשעים, ממה שזכור לי ). החסות חרגה מהברים הומואים המקומיים המספקים בקבוקי מים ומצפים לחגיגות רחבות היקף. זה יכול להיות נהדר אבל משנה מאוד את הדינמיקה.
כמו כן, איננו מתמקדים יותר כל כך בגאווה כמעשה פוליטי. 'אנחנו כאן, אנחנו מוזרים, מתרגלים לזה' נשמע נדוש בימינו בימינו. עם זאת, זו הייתה קריאת קרב שהייתה מסוכנת במיוחד לומר כשהייתי באירועי הגאווה הראשונים שלי. נפגעתי מבקבוקים שנזרקו על ידי הקהל בבוסטון ובוושינגטון, והמשטרה באותה תקופה לא חשבה לעשות שום דבר בקשר לזה.
אך מכיוון שהמשטרה נותנת מס שפתיים לאירועי הגאווה, האם זה אומר שהיא תיתן את מלוא תשומת הלב לרצח של טרנסית צבעונית במתחם? זה משהו לחשוב עליו.
נוקר:שמתי לב גם שהרבה אירועי גאווה מתחילים לגבות כניסה עכשיו.
קליריות:אני כבר לא כל כך משתתף בגאווה, כי זה נראה יותר כמו מסיבת בלוקים גדולה מכל דבר, ומעולם לא הייתי אחת למסיבות בלוק.
נוקר:מה יכול הדור הקרוב וקהילת הלהט'ב שלו לעשות כדי לחולל את ההבדל הגדול ביותר?
קליריות:זרוק ציניות. אני מרגיש כל כך זקן על כך שאמרתי את זה, אבל עכשיו אני מעורב באקטיביזם בצורה כזו או אחרת כבר יותר מ -30 שנה. כל דור חדש של פעילים חושב שהם הדור היחיד שנלחם אי פעם למען מטרה, ושהם הדור היחיד שמתמודד עם נסיבות חסרות סיכוי.
כל כך מפתה להאמין שהסיכויים מוערמים כל כך נגדנו, שאין טעם להילחם בכלל, או שהאנשים שלא מביעים את דעתך המדויקת לא יועילו לעניינך. אבל זה בדיוק מה שהאנשים שישתיקו אותנו סומכים שיוציאו אותנו מהדרך.
אולי זה בגלל שאנחנו נחשפים לכל כך הרבה קולות בכל יום ויום דרך התקשורת העומדת לרשותנו, אבל אני רואה כל כך הרבה אנשים צעירים יותר שמגחיקים זה את זה בנושאים שהם בעצם מסכימים עליהם. זה לא עוזר לאף אחד בכלל. להקשיב לאנשים שקשה לך ממך ולהשתמש בכל העומק החברתי או הכלכלי שיש לך כדי לסייע להם כל כך חשוב.
אז פעלו לקראת הדברים שאתם חושבים שיעשו את ההבדל הגדול ביותר עבור האנשים שצריכים את זה הכי הרבה, ולא תמיד מניחים שהמניעים של כולם חשודים. אם אתה חושד במוטיבציות, דע מספיק להשתמש במה שאתה יכול מאותם אנשים וקבוצות ואז השליך את השאר.
ביוגרפיה: פטריק קלירי הוא מחזאי ובובה מבוסטון. תוכלו למצוא עוד עבודות וכתיבה באתר xingcat.com.
