מטפל יקר: מה אם העבודה מפריעה לטיפול שלי?

מאז שהתחלתי בטיפול ניסיתי למצוא דרך יעילה יותר לאזן בין עבודה, פעילויות פנאי, זמן אישי, כמו גם טיפול עצמו. זה לא היה קל.

- מאת משתמש Talkspace אנונימי

יש לי עבודה שדורשת מאמץ נפשי רב. כשאני חוזר הביתה מהעבודה, אני בדרך כלל מרגיש קצת עייף ונפצע משהו. אבל היום שלי לא נגמר שם בפתאומיות. כמו רוב האנשים, גם לי יש הרבה דברים מחוץ לתפקיד שלי. לכן, כאשר המתחים בחיי האישיים משולבים במצבי חיי המקצועיים, אני נוטה להיסגר רגשית עד שאוכל לעבד את רגשותיי בטיפול או בזמן עצמי.

אני מוצא את התרבות הארגונית נהדרת, אך גם מורכבת ורגישה חברתית. אי אפשר להכחיש שקשה יותר ויותר לשמור על חיינו האישיים נפרדים מאלה המקצועיים שלנו. אנחנו כל הזמן נמצאים בטלפונים, בטאבלטים ובמחשבים שלנו; ואנחנו כמעט תמיד מחוברים למישהו שאנחנו עובדים איתו בדפי המדיה החברתית האישית שלנו. לעיתים, בני גילנו וגם הממונים עלינו יכולים לדעת עלינו קצת יותר ממה שהיינו רוצים.

כדי להתמודד, אנו עשויים לנסות לכלכל את הרגשות שלנו בעבודה כדי להישאר מורכבים, ממוקדים ונקודתיים. אבל זה יכול להגדיל את הסבירות שבקולגות שלנו יראו אותנו רחוקים, פחות חברתיים או חסרי מוטיבציה. כשאני מתמודד עם סוגים שונים של נושאים אישיים, דברים שלמרבה המזל לא שיתפתי בדפי הרשתות החברתיות שלי, אני מבין שכיצור אישיות עבודה מאוזנת שאינה משקפת אותם היא דבר שעדיין לא לגמרי הבנתי. אז השתקת הרגשות שלי בעבודה הייתה הדרך שלי להתמודד עם זה עד כה.

כמה זמן מחזיק הריטלין

הטיפול, לעומת זאת, נועד להיפתח וליצור קשר עם הרגשות שלי. זה יכול להוות בעיה שכן המטרה שלי בעבודה היא לבצע את עבודתי כמיטב יכולתי, תוך שמירה על קשר חיובי עם עמיתי. אך מכיוון שהטיפול הוא די רגשי ומיסוי קוגניטיבי, לעיתים קרובות קשה לא לשאת חלק מהרגשות הללו לעבודה. ואם אני נסגר ברמה הרגשית כדי להתמקד טוב יותר בעבודתי, אני חווה קושי לשתף את רגשותיי בטיפול. במילים אחרות, קשה למנוע מהאחד להשפיע על השני.

הבעיה, אני מאמין, שקרים בהקמת גבולות אישיים. המטפל שלי ואני דיברנו רבות על חשיבותם. אז עכשיו, עלי להחליט כמה מחיי האישיים אאפשר לעבור לחיים המקצועיים שלי. אני צריך ללמוד להציג את הרגשות הנכונים (האמיתיים) בעבודה, מבלי לשחרר בטעות את כל התחושות שנקברו עמוק בתוכי. ואני עדיין צריך להבין דרך לשמור על אותם גבולות מבלי להרחיק או להרחיק את עמיתי. מכאן כל עניין איזון הלמידה.

המטפל שלי מאוד תומך, ואני מאמין שאני מתקדם, אם כי לאט אבל בטוח. במהלך החודש האחרון הצלחתי להישאר ממוקדת במשימות הקשורות לעבודה, תוך גישה מוצלחת לרגשות שלי בטיפול. אבל זה בהחלט מאתגר, למרות שזוכרים לי כל הזמן שטיפול הוא תהליך; שזה ייקח זמן והרבה עבודה מצדי. זה בהחלט נכון שאני לא הולך לחווט את המוח שלי ביום אחד, ואני מכיר בכך שהשינוי הולך להיות הדרגתי.