נקודת מבט מבוססת אמונה על מחשבות יתר וחרדה
מחשבת יתר יכולה להוביל לדיכאון, חרדה, חוסר יכולת להתקדם ובריאות רגשית הרוסה, על פי מחקר פורץ דרך שפרופסור לפסיכולוגיה סוזן נולן הוקסמה מאוניברסיטת מישיגן. יתכן ואנחנו אפילו לא מבינים שאנחנוחשיבה מיותרתכי אנחנו חושבים כל הזמן וזה מגיע לכולנו באופן טבעי.
אני מוצא את עצמי חי כל הזמן תרחישים במוחי שלא מתממשים. זה נותן לי הקלה לדעת שאני לא לבד בזה. כשאנחנו עצבניים ממשהו - בין אם זה מועד אחרון לעבודה, שיחה שאנחנו לא מצפים לקיים, או אירוע מרכזי שיכול ללכת טוב או רע - כל כך קל לתת לעצמנו להתכלה עם ה'מה אם . ”
כשאמצא את עצמי במלכודת הזו, אני אאבד שינה, אהיה עצבני, ונאבק להתמקד בכל דבר אחר. אף אחד מהתרחישים שאני מתאר לעצמי מעולם לא התרחש, ובכל זאת הם כבר גורמים לי ללחץ! עד כמה זה אחורה? ועדיין, רובנו עושים זאת כל הזמן.
איך להפסיק להיות אגרסיביים
רבים מאיתנו מאמינים שכאשר אנו חשים במורד משהו, עלינו לנסות להעריך את רגשותינו ואת מצבנו מכל זווית כדי להגיע לתובנה ולמצוא פתרונות להקלת אומללותנו. המאמינים מרגישים שאלוהים צייד אותנו במוחות מכיוון שאנחנו צריכים להיות מסוגלים 'להבין' כמה דברים לעצמנו. מוחנו אמור להיות הצינור ההגיוני המחבר בין רוח לגוף. רוחנו יודעת, מוחנו חושב וגופנו פועל.
אך פעמים רבות אנו מגלים שמוחנו מנסה לשלוט בידע ובפעולות שלנו. המאמינים אולי מתפללים על כמה דברים, אבל חושבים על כל הדברים. אי שם, בעוכרינו, אנו משוכנעים שאם נבזבז מספיק זמן בפתרון בעיות וניתוח, נבין הכל.
פעם חשבתי שיש לי מוח יתר על המידה, כאילו מדובר באיזושהי הפרעה. זה פשוט מעולם לא נראה מכבה. יום אחד לאחר כמות חשיבה מוגזמת במיוחד, חיפשתי בגוגל 'הפרעת נפש יתר על המידה.' למרות שאני לא משתף את כל הדאגות והדאגות שלהם, החיפוש בגוגל החזיר מאות סיפורים מאנשים שמוחם הפעיל מדי גרם לזרם התודעה הנרגש שלי להיראות קל.
כאשר כל מה שאני שומע זה הקול שלי שחוזר על בעיותיי שוב ושוב, אין לי מעט מקום לשמוע את קולו של אלוהים ואת העידוד וההכוונה שיש לו כלפיי. הרגע בו אנשים רוחניים מתחילים לחשוב יתר על המידה הוא אותו רגע בו הם מתחילים לחסום את קולו והדרכתו של אלוהים לדברים שהכין. אם מחשבת יתר מונעת ממך לעשות משהו אחר שאתה צריך לעשות, אז אתה חושב יתר על המידה.
דרך נוספת לראות אם אתם חושבים יתר על המידה היא לומר: אני מעלה על דעתי כשאני מונע על ידי פחד או מונע מאילוץ לא בריא ושולט.
הדרך הגרועה ביותר לפתור בעיה - ואני אשם בזה במיוחד - היא כשאתה מוצא את עצמך מונע במעין דרך אובססיבית כפייתית לחשוב בקפידה על כל בחירה קטנה בחיים.
לפעמים אני פונה לכתבי הקודש כשאני מרגיש את עצמי חושב על נושאים שאני לא יכול לשלוט בהם. בהתבסס על מה שכתב בפיליפינים 4: 6-13, אני חושב שהשליח פאולוס יסכים שכולנו, לא רק נוצרים, צריכים להפסיק לחשוב יותר מדי. בפסוק שש, פאולוס נותן שלוש הוראות ברורות לאלו מאיתנו שמשתתפים מעל הבעיות שלנו. הוא בעצם אומר: אל תדאג מכלום, אבל היה אסיר תודה, ושם את אמונך במשהו גדול ממך.
פאולוס אומר בפסוק שביעי, נתחיל לחוות שלום מדהים, סוג של שלום שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין, אם נקיים את ההוראות האלה. זה סוג של שלום שאין שום היגיון ארצי! שלום מסוג זה הוא כה עוצמתי, שיש לו תפקיד מגן על ליבנו ומוחנו שרק מקל עלינו להפסיק לדאוג ולהיות אסיר תודה.
כשאנחנו מרשים לעצמנו להיתפס לכל 'מה אם' הפתגם, אנחנו בעצם לא סומכים על כך שהאמונה שלנו גדולה דיה כדי לעזור לנו במצב הספציפי הזה. מה שאנחנו באמת צריכים לשקול הוא, 'מה הדבר הנכון לעשות בסוף שלי?' החלק המצחיק בשאלה זו הוא שלעתים קרובות קל יותר למצוא את התשובה הנכונה ממה שאנחנו חושבים במקור.
השורש האמיתי של מחשבת יתר נובע ממענה לשאלה: על מי אנו סומכים? האם אנו סומכים על ידי השמעת התרחיש בראשנו 100 פעמים איכשהו נצליח לעשות הכל נכון כשיגיע הזמן בסופו של דבר?
לחלופין, האם אנו מחפשים את חוכמת האמונות שלנו ושל אנשים שבאו לפנינו ונמצאו במצבים דומים? לחיצה על מה שאינך יכול לעשות תמנע ממך לעשות את מה שאתה יכול. עשו מה שבכוחכם. ואז סמכו על כל מה שאתם מאמינים בו שיעשה את השאר. ואז שקט מדהים ינוח עליכם.
